תהליך היצירה הוא אינטואיטיבי, מהבטן, אני בוחרת את הצבעים בהם ארצה להשתמש לפחות בשלב ההתחלתי. אני אתחיל מהשראה מתוך השראות שאני אוספת בעולם בעיקר צילומים שלי, או אחרים שאני אוהבת.

לרוב אדריכלות עירונית ותעשייתית, אבל גם נופי, צמחייה מדברית, מצולות הים ועוד. בציור מופשט אני לא נצמדת למקור, זה מתחיל שם וגולש למקומות חדשים שכוללים חקר צבעים וצורות, חיבורים שונים בין צבעים וצורות. בשלב הבא זה מתקדם לתוכן הפנימי, להקשבה פנימית, העומק הרגשי, התחושות הכאבים השמחות הכול נכנס ומתחבר יחד לעולם מופלא ומרגש. אני תמיד מרגישה שהקנבס הוא כמו שטיח גדול שאני יכולה להמשיך ולצייר עליו עד אינסוף. הציורים שלי גדולים ברובם כי אין גבול להמשכיות שלהם. לצורך העניין זה כמו טפט עבורי שיכול להימשך עוד ועוד. התהליך מסתיים כשאני מרגישה שהציור מאוזן. שכל אזור ואזור קיבל את היחס שלו, בצורה שווה וסה"כ כולו יוצר יחידה אחת.

אני רוצה שמי במתבונן בציור ירגיש עולם שלם, צבעוני וחי. בעיני ציור מופשט הוא נותן לכל אחד מקום להרהר בדברים האישיים שלו, ואפילו שאנחנו לא מכירים אתם יכולים לשבת מול הציור ולהתעמק בו שעות, ולהתייחד עם הפנימיות שלכם. זה ההבדל בעיני, מציור פיגורטיבי שמכניס אותך אל העולם של מישהו אחר, פה אתה נכנס לעצמך, בתוך הסבך יש לך שקט לחשוב. זה מין דבר והיפוכו בעצם.

אורלי